במהלך מאות שנים, ההיסטוריה של שוויץ התפתחה ממגוון טריטוריות (ערים ועיירות כפריות) למדינה שהיא כיום. היא הפכה מקונפדרציה רופפת של קנטונים אוטונומיים למדינה פדרלית מודרנית.
בימי הביניים, הטריטוריות השונות, שלעתים קרובות עבדו יחד, זכו לאט אך בהתמדה לחופש רב יותר מהשליטים הקיסריים שאת נתיניהם הנומינליים הם היו זה מכבר.
ההיסטוריה של שוויץ הושפעה רבות מהרפורמציה ומהמאבקים והמלחמות שבאו בעקבותיה בין קתולים לפרוטסטנטים.
לקראת סוף המאה ה-18, צרפת המהפכנית כבשה את שוויץ והקימה את הרפובליקה ההלווטית, מדינה ריכוזית בדומה לצרפת. עד מהרה פרצו סכסוכים פנימיים, וכוחות צרפתים נכנסו שוב לשוויץ.
בשנת 1803 נחתם חוק הגישור בפריז תחת נפוליאון, והרפובליקה ההלווטית הפכה שוב לקונפדרציה של 19 קנטונים.
בקונגרס וינה בשנת 1815, מעצמות אירופה הבטיחו את “נייטרליותה הנצחית” של שוויץ. ואלה, ז’נבה ונוישאטל הצטרפו לקונפדרציה השוויצרית, ובכך הגדירו את גבולותיה הרחבים של שוויץ של ימינו.
עם החוקה הפדרלית של 1848, הקונפדרציה השוויצרית הפכה סופית מקונפדרציה רופפת של קנטונים עצמאיים למדינה פדרלית מודרנית .
תאריכים חשובים בהיסטוריה של שוויץ
58 לפנה”ס – ההלווטי, שבט קלטי שהתיישב בשוויץ של ימינו, הובסו בביברקטה על ידי כוחות רומאים בפיקודו של יוליוס קיסר כאשר ניסו לנוע לדרום-מערב מה שהיה אז גאליה (צרפת).
בשנת 15 לפנה”ס – לגיונות של הקיסר הרומי אוגוסטוס כבשו את השטחים האלפיניים של הראטים באזור המזרחי של שוויץ של ימינו. בשנים שלאחר מכן, הרומאים כבשו בהדרגה את כל שטחה של שוויץ של ימינו.
400 – 1000 – סוף השלטון הרומי ופלישת שבטים גרמאניים מהצפון מלווים בתקופה המכונה בדרך כלל ימי הביניים המוקדמים. במשך תקופה קצרה, בסביבות שנת 800, שלט קרל הגדול על חלק גדול ממערב אירופה, כולל שוויץ, אך אימפרייתו התפרקה במהירות. לאחר מכן התפתחה מערכת פיאודלית. מנזרים שימרו את מורשת הלימוד הלטינית ופיתחו שיטות חקלאיות חדשות.
1291 – נחשבת לשנת היסוד של הקונפדרציה השוויצרית: נציגי שלושת הקנטונים אורי, שוויץ ואונטרוולדן נשבעים להגן על חירותם בכוחות מאוחדים (שבועת רוטלי). הסכמתם, הנחשבת כיום לאמץ היסוד של הקונפדרציה השוויצרית, מתועדת במסמך, האמנה הפדרלית.
על פי האגדה, ויליאם טל אולץ על ידי קצין בית הבסבורג גסלר לירות בתפוח מראשו של בנו בעזרת קשת. טל הצליח לירות בתפוח וזמן קצר לאחר מכן הרג את קצין בית ההבסבורג, וסיפורו הפך לחלק מהמיתוס המייסד של הקונפדרציה השוויצרית. לא ניתן להוכיח באופן חד משמעי או להפריך לחלוטין האם טל אכן חי. ייתכן שלסיפור יש ליבה היסטורית.
1499 – עם סיום השלום במלחמת שוואבה נגד שליט בית הבסבורג מקסימיליאן הראשון, הקונפדרציה השוויצרית מצליחה להגן על עצמאותה דה פקטו בתוך האימפריה.
1513 – בינתיים, 13 מקומות שייכים לקונפדרציה הרופפת של מדינות הקונפדרציה השוויצרית.
1523 – הרפורמציה בציריך תחת הנהגתו של הולדריך צווינגלי. צווינגלי נהרג בקרב נגד חיילים קתולים במרכז שוויץ בשנת 1531.
1536 – הרפורמציה בז’נבה, בה ג’ון קלווין, שנמלט מצרפת מסיבות דתיות, מילא תפקיד מוביל. משנתו המחמירה השפיעה גם על כנסיות פרוטסטנטיות במדינות אחרות.
1618-48 מלחמת שלושים השנים החריבה חלקים נרחבים מאירופה. הקונפדרציה השוויצרית הצליחה להישאר ניטרלית. גראובינדן, שעדיין לא הייתה חלק מהקונפדרציה באותה תקופה, הפכה ל… שדה קרב בין צבאות צרפת, אוסטריה וספרד בשל חשיבותו האסטרטגית.
1648 – שלום וסטפליה מסיים את מלחמת שלושים השנים. עם הסכם זה, מעצמות אירופה גם מכירות דה יורה בעצמאותה של הקונפדרציה השוויצרית.
1798 – כוחות צרפתים כבשו חלקים נרחבים משוויץ של ימינו, וקרבות פרצו על אדמת שוויץ בהשתתפות צבאות אוסטריים ורוסים. תחת לחץ צרפת הוקמה הרפובליקה ההלווטית, שהייתה בנויה באופן מרכזי בקווים צרפתיים. עם זאת, סכסוכים פנימיים קרעו אותה עד מהרה לגזרים, וכוחות צרפתים חזרו לשוויץ.
1803 – מאחר שהרפובליקה ההלווטית המרכזית לא תפקדה, נפוליאון לחץ על פריז לחתום על חוק הגישור. הרפובליקה ההלווטית הפכה שוב לקונפדרציה של מדינות המורכבת מ-19 קנטונים.
1815 – בקונגרס וינה בשנת 1815, מעצמות אירופה הבטיחו לשוויץ “נייטרליות נצחית”. ואלה, ז’נבה ונוישאטל הצטרפו לקונפדרציה השוויצרית, ובכך הגדירו למעשה את גבולותיה של שוויץ של ימינו.
1847 – מלחמת הזונדרבונד, הסכסוך הצבאי האחרון על אדמת שוויץ עד כה, היא מלחמת אזרחים קצרה בין שבעה קנטונים קתולים שמרנים לרוב הקנטונים הפרוטסטנטיים הליברליים.
1848 – תוצאות המלחמה (כניעת הקנטונים הקתולים) הובילו בסופו של דבר לכך שהקונפדרציה הרופפת של המדינות הפכה למדינה פדרלית מודרנית עם פרלמנט פדרלי בן שני חדרים באמצעות חוקה פדרלית חדשה.
אחריות הקנטונים בתחומים כמו מדיניות חוץ ומדיניות פיננסית מוטלת על הממשלה המרכזית. החוקה נועדה ליישב את האינטרסים המגוונים של הקנטונים עם האינטרסים הכוללים של המדינה הפדרלית.
1871 מועצת הוותיקן הראשונה הכריזה על הדוגמה של חוסר תקפות האפיפיור בשנת 1870. כתוצאה מכך, כ-400,000 שוויצרים עזבו את הכנסייה הקתולית והקימו את הכנסייה הקתולית הנוצרית (הנקראת גם הכנסייה הקתולית הישנה).
1914 – שוויץ נותרה ניטרלית במלחמת העולם הראשונה.
1939 – שוויץ נשארה ניטרלית במלחמת העולם השנייה.
1971 – גברים שוויצרים הצביעו בעד הטמעת זכויות הצבעה לנשים ברמה הפדרלית במשאל עם לאומי. ההחלטה התקבלה ברוב של 66% מהקולות, עם שיעור הצבעה של 58%.
1978 – ציבור הבוחרים השוויצרי אישר במשאל עם את הקמתו של קנטון ז’ורה החדש, דובר הצרפתית. השטח היה שייך בעבר לקנטון ברן, דובר גרמנית ברובו. התיקון לחוקה הפדרלית חייב את הקמתו של קנטון חדש, דבר שהתרחש רק לאחר עשרות שנים של מתח בין בדלנים לאנטי-בדלנים.
ההיסטוריה של שוויץ, מברית רופפת של קנטונים למדינה פדרלית מודרנית, היא עדות לחוסנה ולמחויבותה לאחדות, ניטרליות ודמוקרטיה.
מקור: swissinfo.ch
